החלטה בתיק ה"ת 25201-02-12 - פסקדין

1.       נגד המבקש (יליד 1941) ואחר הוגש על ידי המשיבה ביום 24.1.12 כתב אישום בת"פ 46770-01-12. אחד מארבעת האישומים התייחס למבקש, והאשימו בביצוע עבירה של מסייע להתפרצות לדירה (סעיפים 31,  32 ו-406(ב) ל חוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין) ומסיע ברכב תושב זר השוהה שלא כדין (סעיף 12א(ג)(1) ל חוק הכניסה לישראל תשי"ב - 1952. על פי עובדות כתב האישום, ביום 18.1.12 הסיע המבקש ברכבו מסוג פולקסווגן, שמספרה 76-443-70 (להלן - הרכב), שני תושבי טול כרם ששהו בישראל שלא כדין.  למחרת, הסיע אותם ביחד עם אחרים ביחד עם רכוש שנגנב על ידיהם, וזאת כדי לאפשר ביצוע עבירה ולמנוע  גילוי העבירה, תפיסת מבצע העבירה  ותפיסת שללה.  כשנתקל ברכב משטרתי, ניסה המבקש להימלט  לתוך מטע, ותוך כדי כך נמלטו שאר יושבי הרכב.

          בכתב האישום הודיעה המאשימה כי בכוונתה לבקש חילוט הרכב, לפי סעיף 39 ל פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) תשכ"ט - 1969 (להלן - פקודת המעצר והחיפוש).

          ביום 16.2.12 ביקש בא כוחו של המבקש שלא להשיב לכתב האישום, וההקראה נקבעה למועד אחר.

2.       המבקש הגיש ביום 14.2.12 בקשה להשבה לידיו  של  הרכב והטלפון הנייד שנתפסו, בה הועלו הנימוקים הבאים:

          א.      אין סיכוי להרשעת המבקש.

          ב.      למבקש אין עבר פלילי.

          ג.       החזקת הרכב והטלפון על ידי המשיבה מהווים פגיעה בלתי מידתית במבקש.

          ד.      המבקש מרותק לכסא גלגלים, במצב בריאותי קשה, וללא הרכב - ניידותו מוגבלת. 

3.       המשיבה טענה כי הרכב, אשר על פי חומר הראיות שימש כאמצעי לביצוע העבירות המיוחסות למבקש,  נתפס על ידי המשטרה מכוח סמכותה לפי סעיף 32(א) לפקודת המעצר והחיפוש,  וכי בכוונתה לבקש כי יינתן צו לחילוטו, על פי הסמכות שהוקנתה לבית המשפט בסעיף 39 לחוק המעצר והחיפוש.  לחילופין, עמדה המשיבה על הפקדת ערבות כספית בסכום גבוה. הסנגור לא שלל אפשרות זאת, הציע כי הערבות תהא בסכום סמלי, ולא בשווי הרכב, והזכיר כי בהתאם להחלטת בית המשפט לשחרור המבקש למעצר בית בתנאים, הוא כבר הפקיד בקופת בית המשפט 12,000 ש"ח.

4.       החקיקה שעניינה תפיסת חפצים מצויה בפרק הרביעי של פקודת המעצר והחיפוש. סעיף 32 לפקודה קובע חמש חלופות העשויות, כל אחת, לשמש מקור סמכות לתפיסת חפץ, וזאת כאשר קיים יסוד סביר להניח אחד מאלה"  (1) באותו חפץ נעברה עבירה; (2) עומדים לעבור עבירה; (3) החפץ עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה; (4) החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע עבירה; (5) החפץ ניתן כאמצעי לביצועה.  סעיף 33 קובע כי משנתפס החפץ, רשאית המשטרה לשמרו עד אשר יוגש לבית המשפט. סעיף 34 נותן בידי בית המשפט סמכות להורות על שחרורו של החפץ בתנאים שיקבע. נקבע בו , בין השאר, כי על פי בקשת  אדם התובע זכות בחפץ רשאי בית המשפט לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או " לאדם פלוני", או "שינהגו בו בדרך אחרת כפי שיורה לו בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".    סעיף 39 קובע כי בית המשפט רשאי לצוות על חילוט  החפץ בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: בעל החפץ הורשע בדין, החפץ נתפס על ידי המשטרה והחפץ סייע לבעל החפץ לבצע את העבירות בהן הורשע.

5.       המשיבה ביקשה להסתמך על פסיקה שדנה בבקשה לחילוט חפץ. כך, למשל, בב"ש (נצ') 1807/09 מדינת ישראל נגד נסאר בן חוסיין הייב (ניתן ביום 4.10.09) (להלן - פסק דין הייב), בו  נדונה בקשה לחילוט רכב סיאט איביזה ששימש את הנאשם לביצוע העבירות בהן הורשע - סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואי ציות להוראות תמרור (רמזור) - נעתר בית המשפט לבקשה לצו לחילוט לאור אמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת בקשת המדינה למתן צו כזה  והאופן בו יעשה בית משפט שימוש בסמכותו ליתן צו חילוט,  כאמצעי עונשי.      מאחר והנאשם ביצע עבירות חמורות, שיש בהן כדי להוות סיכון ממשי לחיי אדם,  ובהתנהגותו סיכן נהגים אחרים בכביש, הולכי רגל ואת השוטרים, תוך התעלמות מופגנת מהוראות החוק, באמצעות כלי הרכב הנדון, ומאחר ולמעשי העבירה זיקה ישירה והדוקה עם השימוש ברכב, ניתן צו החילוט.  

          ב פסק דין הייב הסתמך בית המשפט המחוזי בנצרת על הפסיקה כדלקמן - ע"פ 4148/92 - חוסין מועד נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 22.9.94 ועסק, בין השאר, בחילוט רכב);  ע"פ 6234/03 - מדינת ישראל נ' מראד זיתאוי (ניתן ביום 9.3.05 ועסק, בין היתר, בחילוט רכב); וע"פ 1982/93 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד מדינת ישראל ורוני ליבוביץ, פ"ד מח(3), 238 (1994) שעסק בחילוט אופנוע. 

          לפסיקה נוספת ראו גם -  ת"פ (ת"א) 40142/08 פרקליטות מחוז תל אביב נגד שלמה כהן (ניתן ביום  24.9.09 ועסק בחילוט רכב);  ע"פ (נצ') 23349-11-10 בהראן נגד מדינת ישראל (ניתן ביום    11.1.11    ועסק בין היתר בחילוט משאית).

6.       הפסיקה עליה ביקשה המשיבה להסתמך עסקה במתן צו חילוט לפי סעיף 39 לפקודת המעצר והחיפוש. בענייננו, אין אנו מצויים בשלב בו הורשע המבקש בביצוע העבירה נשוא כתב האישום, וממילא לא באנו בשעריו של סעיף 39. אין אנו נדרשים לשאלה האם יש מקום שבית המשפט יתן צו לחילוט המשאית. אנו מצויים בתקופת הביניים שבין מועד התפיסה לבין סיום הליכי המשפט. הודעת המשיבה בכתב האישום כי בכוונתה לבקש חילוט הרכב אינה מאפשרת לדלג אל השלב הסופי. בשלב בו אנו מצויים, פעלה המשיבה מכוח סמכותה על פי סעיף 32 לפקודת המעצר והחיפוש, ותפסה את הרכב, הוא החפץ אשר בו היה לה יסוד סביר להניח כי נעברה העבירה נשוא כתב האישום.   בשלב זה, השאלה הרלוונטית היא - איזה שיקולים יפעיל בית המשפט בשלב זה, בדונו בבקשה להשבת חפץ שנתפס, בטרם הורשע הנאשם ?

7.      א.      בבש"פ 342/06  חברת לרגו עבודות עפר בע"מ נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 12.3.06) (להלן - פרשת פרגו)  דן בית המשפט בשאלה מהם המבחנים שעליו להפעיל לענין עצם שחרור תפוס שנתפס על ידי המשטרה במהלך חקירת חשוד, ובנגזר מכך - מהם התנאים הסבירים שראוי להתנותם כתנאי לשחרור כזה. הודגש כי עקרונות הדין בדבר תפיסת חפצים בידי המשטרה מחייבים החלת אמות מידה חוקתיות ביישומם.

         ב.      בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה לפיה לא הרי קיומה של עילה לתפיסת חפץ, בהכרח כדין המשך ההחזקה בו בידי המדינה.  (ראו, לעניין זה, רע"פ 1792/99 אלי גאלי נגד משטרת ישראל פ"ד נג (3) 312 (1999)).       בפסק הדין נעשתה הקבלה בין חלופת מעצר לבין "חלופת תפיסה". נקבע כי יש לבחון האם מתקיימת עילה להמשך תפיסת החפץ בידי המשטרה, ואם כן - האם ניתן להגשים את תכלית התפיסה באמצעות שחרור החפץ בכפוף להגבלות מידתיות אשר תגשמנה את התכלית הטמונה בתפיסה, בד בבד עם מיתונה והחלשתה של הפגיעה בזכות הקנין. 

         ג.       נקבע כי הבחינה הינה דו שלבית: בשלב הראשון, נבחן האם המשך החזקת התפוס על ידי המשטרה משרת תכלית העולה ממקור הסמכות לתפיסה. במידה והתשובה שלילית, יש לשחרר את החפץ לאלתר.  במידה והתשובה חיובית, נפנה לשלב השני, ובו נבחן האם ניתן לשחרר את החפץ באופן שישיג הן את אותה תכלית והן את מימוש זכות הקנין של הפרט.

         ד.      איך נזהה את התכלית ?  כבוד השופטת פרוקצ'יה קבעה כי על מנת להתחקות אחר התנאים הראויים לצורך שחרור חפץ והחזרתו לבעליו בתקופת הביניים האמורה יש לבחון תחילה לפי איזו חלופה מתוך חמש החלופות שבסעיף 32 לפקודת המעצר והחיפוש פעלה המשטרה. כל אחת מהחלופות היא מקור נפרד לתפיסת החפץ ובעלת תכלית המיוחדת לה.

                  מאחורי חמש החלופות עומדות שלוש תכליות: תפיסה למטרת מניעה עתידית של ביצוע עבירות, תפיסה למטרת חילוט (מאחר והחפץ הוכתם בכתם העבירה) ותפיסה לצורך הצגת החפץ כראייה בבית המשפט.